פסק-דין בתיק ב"ל 10521-09

1.   פסק דין זה דן בשאלת זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, והאם בדין נשללה זכאותה לגמלה זו החל מחודש 5/04. 

2    העובדות והטענות הרלוונטיות לעניינו, כעולה מכתבי הטענות בתיק :

א.         התובעת, ילידת שנת 1981, נשואה לאדם הנושא תעודת זהות של הרשות הפלסטינית, ולהם לארבעה ילדים. 

ב.         החל מחודש 5/04 שולמה לתובעת גמלת הבטחת הכנסה, בקיזוז הכנסה של בעלה. בתחילה דיווחה התובעת על הכנסת בעלה כמסתכמת ב-80 ש"ח ליום. ביום 2/7/06 הגישה תביעה חוזרת ובה עדכנה את שכר בעלה כמסתכם ב - 2,000 ש"ח לחודש. כמו"כ הצהירה על חלקה בנכס אביה המנוח בקלנדיה. בהתאם להצהרות אלו - אושרה זכאותה של התובעת בשיעור של 80% וזאת החל מחודש 6/06.

ג.          בסוף שנת 2008 נערכה חקירת הנתבע בעניינה של התובעת ועקב כך נשללה גמלתה החל מחודש /04 ,לאחר שהתברר כי הצהרות התובעת אינן עולות בקנה אחד עם ממצאי החקירה, וכי הכנסותיה בפועל גבוהות יותר (נלקחו בחשבון הכנסות התובעת מטיפול בילדים והכנסת בעלה וכן קיומם של שני נכסים בקלנדיה).

ד.         שלילת הגמלה כאמור, יצר לחובת התובעת חוב בסך של 57,465 ש"ח , המקוזז מקצבת ילדיה.

      3.   דיון והכרעה:

א.         לאחר ששמענו את העדויות בתיק וקראנו את סיכומי שני הצדדים בתיק זה - אנו מוצאים לנכון להקדים מספר דברים. ב"כ התובעת, העלה בסיכומיו, בין השאר, טענות, באשר לקבילותן של החקירות מטעם הנתבע, כלשדבריו יש לראות בפירות החקירה כפירותיו של ה"עץ המורעל".

ב.         אין בידנו לקבל טענות אלו. ראשית, לא מצאנו כי נסיבות תיק זה נופלות לגדר נסיבות התואמות את הילכת "פירות העץ המורעל".  חשוב להבהיר כי כאשר עוסקים אנו בתביעות מתחום הבטחון הסוציאלי, הנוגעות לתשלום גמלאות, כבעניינו, מדובר, בתשלום מתוך כספי ציבור. במצב דברים זה, חובה הן על הנתבע והן על בית הדין  - לעשות כל שביכולתם כדי להוציא את מירב המידע הרלוונטי על מנת לבחון את זכאותו האמיתית של המבוטח. עמדה זו הובעה על ידנו אך לאחרונה במסגרת פס"ד בל 11855-09  האגר ג'ולאני - המל"ל , ניתן ביום 22.2.12.

ג.          יצויין, כי "חובה" זו מוטלת בראש ובראשונה על המבוטח, בעת הגשת תביעתו לנתבע, אשר הוא שיודע את מלוא הפרטים  הדרושים, ומה גובה השתכרותו האמיתית, ועליו למסור מידע אמין ואמיתי.

ד.         בד בבד, כאשר מתעורר אצל הנתבע חשד סביר וכן , לפיו אין המבוטח עמד בחובתו הנ"ל - הרי שאין מנוס מלפעול על מנת לאתר מידע זה, הנחוץ לקביעת זכותו של המבוטח, גם על ידי ביצוע חקירות שונות מטעם הנתבע. בוודאי שאין לראות בעובדה שבוצעו חקירות ספציפיות (בין לשם אישור או דחיית תביעה שהוגשה למל"ל ובין אם לצורך ניהול הליך משפטי) - כנופלת לגדר הילכת "פירות עץ מורעל".

ה.         דברים אלו נכונים עוד יותר, כאשר מדובר בתביעות של הבטחת הכנסה, כבעניינו.

כידוע, הלכה פסוקה היא כי  גמלת הבטחת הכנסה נועדה להבטיח את הכנסתו המינמלית של אדם על מנת שיוכל  להתקיים, בכבוד,  בחיי היום יום וכ"רשת בטחון" אחרונה בהחלט, שכן מדובר בכספי הקופה הציבורית.

ו.          בית הדין הארצי, פסק לא אחת כי "חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'רצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי". ר' גם עב"ל (ארצי) 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, מיום 15/3/05 (לא פורסם), (להלן:"פס"ד עמר"). דברים אלו מחזקים את הצורך של הנתבע, לבדוק היטב את מצבו האמיתי של המבוטח, על מנת שכספי הציבור המיועדים למטרה זו, יגיעו אך ורק למי שנזקק לכך, ע"פ הקבוע בחוק.

ז.          עוד נאמר בפסיקה כי : "אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו". ר' דב"ע נב/111-04 המוסד לביטוח לאומי - מוחמד אל חג'וג'י , פד"ע כד 507. (הדגשות אינן במקור-י.ש.)

ח.         בהתאם לרציונל זה, קבע המחוקק הוראות חוק כדוגמת סעיף 20 א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן:"החוק") (הרלוונטיות גם לעניינו), לפיהן  ניתן לדחות את תביעתו ו/או להפסיק את תשלומה (גם באופן רטרואקטיבי) של מבוטח אשר לא עמד בחובתו בדבר מסירת מידע אמיתי כבסיס .

ט.         במקרה שלפנינו, שוכנענו, כי  התובעת נמנעה מלמסור מידע נכון ואמיתי , ומאידך - כי יש לתת את מלוא המשקל לחקירות שבוצעו על ידו, ואשר איששו את החשדות כנגדה. לעניין זה יש לציין במיוחד את עדותו  האמינה של החוקר מטעם הנתבע, מר ניזל עבד אל רחמן. נוסיף ונבהיר כי באשר להגשת התמליל, החלטתנו שלא להתיר הגשתו (לאור התנגדות ב"כ התובעת באשר ל"אי קבילותו") נבעה,  הן בשל אי הצגת הקלטת עצמה והן בשל הגשת התמליל שלא על ידי עורכו.

י.          יוער כי אמנם, אין בית הדין, כבול לדיני הראיות וסדרי הדין, בהתאם לסעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה. אולם, ממשוכנענו משאר החומר הראייתי בתיק, כנוטה לטובת עמדת הנתבע - ממילא לא היה מקום לסטות מדיני הראיות בעניין הגשת התמליל, תוך איזון הזכויות הדיוניות של שני הצדדים. יובהר כי אין בכך כדי לפסול את קבילותם של דו"חות החקירה שבוצעו, וזאת לאור עדותו המהימנה של החוקר שהעיד בפנינו, לפיה הדו"חות נערכו באופן מסודר ובאחריותו, ותוך פיקוח של מנהל משרד החקירות (ראה עמ' 8 לפרוטוקול מיום 17/1/11 שורות 26-28 ובעמ' 9 שורות 1-7 וכן בשורות 22-25).

יא.        כן יוער, כי  במהלך הדיון שהתקיים בפני בית הדין, התיר בית הדין לנתבע לחקור באשר לתמליל, תוך שקילת פסיקת הוצאות בסוף ההליך (עמ' 12-13 לפרוטוקול הדיון מיום 4.3.2010) . לפיכך, ולאור קביעתנו כאמור לעיל כי אין להתיר הגשת התמליל - לקחנו בחשבון עניין זה והפחתנו  את ההוצאות שתשלם התובעת לנתבעת בגין הליך זה (כפי שיובהר בהמשך).

יב.        לאחר שמיעת עדותה של התובעת (ואף של בעלה) שוכנענו כי "העלמת המידע" של התובעת לנתבע באה לידי ביטוי  כבר מתחילתו של ההליך. כך למשל,  בכתב תביעתה מציינת התובעת כי בעלה משתכר כ-800 ש"ח לחודש בלבד, בעוד שבתצהיר עדותה הראשית, הצהירה כי הוא משתכר "כ-70-80 ש"ח ליום , או בין 1500-2000 ש"ח" (ראה סעיף 5 לתצהיר). נתונים אלו אינם עולים בקנה אחד עם כתב התביעה שהגישה, ויתרה מזאת, סותרים את חקירת התובעת בחקירתה בפני חוקר הנתבע (ראה עמ' 6 לדו"ח החקירה המסומן כנ/5).